תנ"ך על הפרק - תהילים קג - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

תהילים קג

670 / 929
היום

הפרק

לְדָוִ֨ד ׀ בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְכָל־קְ֝רָבַ֗י אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשֽׁוֹ׃בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְאַל־תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כָּל־גְּמוּלָֽיו׃הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל־עֲוֺנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכָל־תַּחֲלֻאָֽיְכִי׃הַגּוֹאֵ֣ל מִשַּׁ֣חַת חַיָּ֑יְכִי הַֽ֝מְעַטְּרֵ֗כִי חֶ֣סֶד וְרַחֲמִֽים׃הַמַּשְׂבִּ֣יַע בַּטּ֣וֹב עֶדְיֵ֑ךְ תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי׃עֹשֵׂ֣ה צְדָק֣וֹת יְהוָ֑ה וּ֝מִשְׁפָּטִ֗ים לְכָל־עֲשׁוּקִֽים׃יוֹדִ֣יעַ דְּרָכָ֣יו לְמֹשֶׁ֑ה לִבְנֵ֥י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל עֲלִילֽוֹתָיו׃רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב־חָֽסֶד׃לֹֽא־לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר׃לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֺנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ׃כִּ֤י כִגְבֹ֣הַּ שָׁ֭מַיִם עַל־הָאָ֑רֶץ גָּבַ֥ר חַ֝סְדּ֗וֹ עַל־יְרֵאָֽיו׃כִּרְחֹ֣ק מִ֭זְרָח מִֽמַּֽעֲרָ֑ב הִֽרְחִ֥יק מִ֝מֶּ֗נּוּ אֶת־פְּשָׁעֵֽינוּ׃כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל־בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הוָ֗ה עַל־יְרֵאָֽיו׃כִּי־ה֖וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ׃כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה־בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹא־יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ׃וְחֶ֤סֶד יְהוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃לְשֹׁמְרֵ֥י בְרִית֑וֹ וּלְזֹכְרֵ֥י פִ֝קֻּדָ֗יו לַעֲשׂוֹתָֽם׃יְֽהוָ֗ה בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה׃בָּרֲכ֥וּ יְהוָ֗ה מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ׃בָּרֲכ֣וּ יְ֭הוָה כָּל־צְבָאָ֑יו מְ֝שָׁרְתָ֗יו עֹשֵׂ֥י רְצוֹנֽוֹ׃בָּרֲכ֤וּ יְהוָ֨ה ׀ כָּֽל־מַעֲשָׂ֗יו בְּכָל־מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרֲכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ואל תשכחי כל גמוליו. כתב בספר ארץ החיים אמרו בגמרא שעשה דדין במקום בינה הטעם שאלו היו דדי האשה במקום רגליה כבהמה היה התנוק היונק מסתכל במקום ערוה וזה גורם שכחה וזה דוקא שייך בבן כי המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפלות ז"ש חנה דדים הללו שנתת על לבי לא להניק בהן תן לי בן וקשה למה דוקא בן הלא גם הבת יונקת לכן דייק על לבה במקום בינה וזה שייך דוקא בבן עכ"ל ועם שהענין נראה מתוק יש להשיב כאשר יראה הרואה ועיין בברכות דף יו"ד ואעיקרא אינה חקירה שהיא היתה רוצה הבן שמכריז עליו הב"ק כמ"ש רבינו האר"י ז"ל הבאתי קצת מדבריו ז"ל על שפת הנחל בהפטרת ראש השנה ע"ש ודוק:הסולח לכל עונכי הרופא וכו' המעטרכי חסד ורחמים המשביע בטוב עדיך וכו'. אפשר דהשב מאהבה עונות נעשות לו כזכיות וכתבו המפרשים דד' חלוקי כפרה לא נאמרו אלא בשב מיראה אבל שב מאהבה התשובה מה"ר ימהרנ"ה וליתנהו ד' פרקים ובה שעתא נתקן הכל והזדונות נעשות לו כזכיות ואני בעניי עתה אני מוסיף נפך ואפשר דכל כך גדלו רחמיו דאלו הזכיות שנעשות מהזדונות זורעם הקב"ה כמו שזורע המצות ועושים פירות וז"ש הסולח לכל עונכי ששבת מאהבה לכל דייקא אינהו ואביזרייהו. ומשם נמשך הרופא לכל תחלואיכי כל דייקא אפילו איזה מיחוש שהיה לך תמיד. ותשובה זו היא העולה הגואל משחת חייכי דליכא זדונות ולא שגגות המעטרכי חסד דזדונות נעשו כזכיות וזה חסד גדול דלא מסתייה שנתכפרו אלא ליטול שכר עליהם. ורחמים גמורים נוסף על החסד דזורעם ועושים פירות:המשביע בטוב עדייך. אפשר להסמיך כאן אחת ממעלות התורה דבתאוות גופניות אם שבע מהם הוא קץ בהם ויחר"ט חרט"ה גדולה על שביע"ה באוכלין ובתאוות גופניות כיוצא אבל בתורה ובמצות כששבע מהם יש לו הנאה ובזה פירש הגאון מהר"ר פנחס סג"ל נר"ו כלם ישבעו ויתענגו מטובך דשביעה ותענוג הוא החידוש דבגופניות הוא קץ וז"ש המשביע בטוב ואחר השביעה עדייך אז תתענג לאפוקי הגופניות. א"נ אפשר להסמיך מ"ש רבינו האר"י ז"ל דמשה רבינו ע"ה לקח עדיי ישראל וזש"ה ויתנצלו בני ישראל את עדיים ומשה יקח את האהל וכן אמרו בש"ס. וביום ש"ק מחזיר משה לישראל עדיים וזוהי הנשמה יתירה. והת"ח גם בחול יש להם נשמה יתירה דשבת של ע"ה וביום השבת יש להם נשמה יתירה יותר גדולה זהת"ד הרב ז"ל וכתבנו בעניותנו בדרושים דכיון דהת"ח מופלג יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה לכך אפילו בחול יש לו נשמה יתירה שיש לו לע"ה בשבת דבחול משה רבינו ע"ה לוקח עדיין של ישראל והת"ח יש לו ניצוץ משה רבינו ע"ה וזה רמז קראין המשביע בטוב עדייך כלומר בטוב שהיא התורה תזכה לעדייך גם בחול ורמז בתיבת המשביע אותיות משה סמוכות לומר דכח משה רבינו אשר בו דין גרמה לזכות בעדייך. תתחדש כנשר נעוריכי דבשבת יזכה יותר ויעלה למעלה מעין דוגמא לנשר. עושה צדקות ה' ומשפטים לכל עשוקים דמי שהוא ת"ח ויש לו ניצוץ משה רבינו ע"ה ניצול משמד כי משה יש לו אות יתר על שמד כמ"ש רבני אשכנז ז"ל וכמ"ש בעניותנו באורך בדרושים וז"ש עושה צדקות ה' לת"ח להצילו משמד בזמן שישראל יש להם משפטים לכל עשוקים והוא ניצול. יודיע דרכיו למשה דבזכותו ניצולו ישראל משמד דהיינו מספר ד' אלהים וע"י אות יותר משמד שיש במשה ניצולו משמד וז"ש וזה לך האו"ת כי אנכי שלחתיך וא"ל אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם וכמ"ש רבני אשכנז ז"ל באורך וז"ש יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו אלא שאח"כ עשו העגל אבל הת"ח שיש בהם ניצוץ משה רבינו ע"ה ניצולים משמד. וגם כשעשו העגל רחום וחנון ה' וסלח להם אלא שאח"כ חזרו ועכ"ז לא לנצח יריב וכו' לא כחטאינו וכו' ומ"מ שומר הת"ח משמד כי כגבוה שמים וכו' גמר חסדו על יראיו שהם הת"ח:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך